אין הרבה שמות בעולם היין שנעים לגלגל על הלשון יותר מאשר ׳וינו נובילה דה מונטפולצ׳יאנו׳, שמשמעותו ׳היין-האציל׳ של מונטפולצ׳יאנו. ואכן, כפי שמרמז השם, היו תקופות שבהן נחשב היין הזה לאצילי ולנחשק ביותר מבין יינות טוסקנה. בימים ההם, טרום עידן האינסטגרם, מתישהו בין המאה ה16- למאה ה,18- היו אלה אנשי הרוח והתרבות שמילתם יכלה לגרום ליין לפרוץ קדימה. פרנצ'סקו רדי, רופא ומשורר טוסקני מפורסם, עשה את השירות הזה עבור יינות מונטפולצ׳יאנו בשנת ,1685 כשהכתיר את הוינו נובילה בלהיטו )דאז( 'בכחוס בטוסקנה', והפך אותו לסחורה רותחת. לה בראצ׳סקה, אחוזת היין האיטלקית ממנה מגיע היין שלפניכם, מצויה סמוך לעיר הציורית מונטפולצ׳יאנו שבדרום טוסקנה, כ40- ק״מ מזרחית לסיינה. בכרמים על הגבעות של מונטפולצ׳יאנו, בגובה 250 עד 600 ּ מטר, גדל פ ֹ ְ רּונְ יו ֹלו גֶ 'נְ טִ ילֶ ה, הכינוי המקומי של סנג׳ובזה, מלך הענבים של טוסקנה והזן הנטוע ביותר באיטליה. מבשיל מאוחר, בעל קליפה דקה וחמיצות גבוהה, הוא מאופיין בארומות של דובדבנים שחורים, שזיף אדום, פטריות, עור, אדמה, עשבי תיבול וטבק. לגפן הסנג׳ובזה פוטנציאל צימוח רב, וכשהיא לא מרוסנת, הפרי יהיה דל באנטוציאנינים, אותם נוגדי חימצון שבזכותם ממליצים לנו הרופאים לשתות יין אדום מדי יום. במקרה כזה, צבעו של היין מתחמצן במהירות ונוטה לחום. מכאן בא השם ברונלו, כינוי חיבה לגוון הלוויה החום המאפיין את יינות אזור מונטלצ׳ינו. צימוח יתר בחלקות שטוחות ופוריות מאפשר עיבוד מכני ויבול גדול ּ שֵ ׁ ב, סָ ב, ֹ ליינות שולחניים פשוטים, מן הסוג עליהם כתב אלתרמן: “יו ֹ ם יָבו ַ א, וְא ּתָ ה בְּ זָ וִית שֶ ׁ ּל פֻ נְ דָּ ק / תֵ ּ ַ ן, חֶ בְ ריָּ ַ ה, זָ קנְ תִּ י.” ֹ ַאמר – כֵ ַע ַּל ב ּקְ בּוק שֶ ׁ ַ ל קִ יא ַ נְ טִ י. / ּותְ חיֵּ ְך ַ וְתִ ירק חֲ תִ יכָ ה שֶ ׁ ַל טבָּ ק / וְת בייננות המסורתית של טוסקנה נהוג היה להתגבר על חסרונותיו של סנג׳ובזה, חמיצותו הגבוהה יחסית וצבעו החסר, עם תוספת של אדומים עזי צבע כמו קולורינו וקאנאיולו, זנים לבנים כמו טרביאנו טוסקאנו ומלבאזיה, והבגרה ממושכת בחבית. מאוחר יותר אושר השימוש בזנים בינלאומיים כמו מרלו או קברנה סוביניון, וכיום יש ייננים שמעדיפים להתמודד עם החסרונות בכרם ולבצור פרי עשיר ומשובח שיכול לעמוד ללא תוספות או קביים בגרסת 100% סנג׳ובזה. יומיומי ונגיש או בנוי לתלפיות ומיועד ליישון, סנג׳ובזה הוא ענב מקומי למהדרין שמקבל כמעט בכל כפר מופע גנטי שונה וכינוי חיבה אחר. אלגנטי ועשיר כוינו נובילה די מונטפולצ׳יאנו, דובדבני וארצי בקיאנטי ובקיאנטי קלאסיקו, כהה ועוצמתי כברונלו די מונטלצ׳ינו, עדין ותותי כמונטפאלקו רוסו - נדמה שאין סוף לפנים שסנג׳ובזה יכול להציג. למרות ההצלחה והמוניטין המלכותי, הלך עם השנים ונשחק מעמדם של יינות וינו נובילה. לצד יצרנים שחתרו לאיכות גבוהה, יצרני יין רבים באזור הקטן הזה העדיפו בשנות ה60- של המאה הקודמת כמות על פני איכות, הזניחו את הכרמים והסתפקו בעבודה ייננית מרושלת. באופן כמעט בלתי נמנע כוכבו של האזור החל לדעוך. בשנות ה,90- לנוכח ההצלחה של אזורי יין טוסקניים שכנים, ניסו יצרני האזור לחזור לקדמת הבמה באמצעות יינות בומבסטיים ועתירי עץ שכיוונו ישירות לחך האמריקאי של התקופה. באותם ימים קברנה סוביניון ומרלו הלכו ותפסו נפח על חשבונם של הזנים המקומיים, וגם אם איכות היינות עלתה, היינות איבדו מזהותם המקומית. ואם כל זה לא הספיק, עלייתם על מדפי הסופרמרקטים של יינות מזן הענבים מונטפולצ׳יאנו, שמקורם בדרום איטליה, גרמה לבלבול גדול עם היינות של העיירה הטוסקנית העונה לאותו שם. בשלב זה נכנסה לתמונה משפחת אנטינורי מפירנצה, אגדת יין איטלקית-טוסקנית שהחלה את דרכה ב.1385- הדור ה26- שלה חולש על אימפריה שמייצרת למעלה מ20- מיליון בקבוקים ומאות תוויות שונות ביקבים שהמשפחה רכשה באיטליה ומחוצה לה, וביניהם לה בראצ׳סקה. הסגנון המלוטש של יינות אנטינורי לא בהכרח ירצה את מי שמחפשים באיטליה את העולם הישן, אך קשה להצביע על משפחה שעשתה יותר לקידום מעמדם של יינות איטליה ברחבי העולם, ועל אף הגדילה המטורפת לא זנחה את החתירה לאיכות חסרת פשרות. האנטינורים זיהו את הפוטנציאל של האחוזה, וב1990- רכשו אותה על 3400 דונם הכרמים שבגבול טוסקנה ואומבריה מהרוזן בראצ׳י, על שמו נקראה. עם כרמי סנג׳ובזה באזור מונטלפוצ׳יאנו וכרמים של זנים בינלאומיים, בעיקר סירה, באזור קורטונה, לה בראצ׳סקה מייצגת את הכבוד האנטינורי למסורת מחד ואת חיפוש ההרמוניה בין חדש לישן מאידך.